שאלות נפוצות

רובד חיידקים גורם לדלקת בשולי החניכיים (ג'ינג'יביטיס), שעלולה להתפשט לכל מנגנון האחיזה (פרודונטיטיס). בפרודונטיטיס נוצרים כיסי חניכיים עקב אובדן עצם, וכן התרופפות שיניים ועד אובדן שיניים.

ג'ינג'יביטיס היא דלקת המוגבלת לשולי החניכיים, בעוד שבפרודונטיטיס נהרסת בנוסף גם עצם הלסת. ההבדל הוא שבג'ינג'יביטיס עוד לא נהרסה אחיזת השן, ולכן היגיינה טובה יכולה להחזיר את החניכיים למצב בריא. בפרודונטיטיס המצב שונה: עצם שכבר נהרסה מהדלקת לא יכולה להיבנות מחדש על ידי הגוף רק באמצעות היגיינה ביתית.

אם תחילת הפרודונטיטיס לא מתגלה, אחיזת שן יקרה מאוד הולכת לאיבוד תוך חודשים ספורים. לכן היגיינה קבועה למניעת ג'ינג'יביטיס היא המניעה הטובה והזולה ביותר לפרודונטיטיס.

לא כל נסיגת חניכיים נובעת מפרודונטיטיס. ייתכנו שני מצבים:

מצד אחד ייתכן שמדובר בנסיגות חניכיים (רצסיות) שנגרמו מצחצוח חזק מדי. הכוח הרב פוצע את שולי החניכיים שוב ושוב, ובתהליך הריפוי הם נסוגים עד ששורש השן נחשף. גם אם תשנו את שיטת הצחצוח, הנסיגה שכבר קרתה לא תצמח מחדש.

מצד שני, פרודונטיטיס היא מחלה דלקתית הנגרמת מחיידקים. אם היא לא מטופלת, הרס האחיזה נמשך מתחת לחניכיים. בהתחלה ההרס אינו נראה לעין. רק בשלב מתקדם יותר החניכיים נסוגות ואתם עשויים להבחין בכך כנסיגת חניכיים כי שורשי השיניים נחשפו.

רק בדיקה במרפאת שיניים יכולה לתת לכם תשובה סופית ונכונה.

פרודונטיטיס היא מחלה דלקתית מחיידקים. אם אינה מטופלת, הרס אחיזת השן ממשיך באופן בלתי נראה מתחת לשולי החניכיים. זו בדיוק הסיבה שקשה לכם לזהות אותה בעצמכם.

סימנים מסוימים של דלקת (ג'ינג'יביטיס) תוכלו לזהות: שולי חניכיים אדומים או נפוחים, ודימום בעת צחצוח או שימוש בחוט דנטלי. למעשנים יש לשים לב שהנטייה לדימום אצלם נמוכה יותר, מה שעלול להטעות בהערכה העצמית.

בנוסף, ישנם סימני פרודונטיטיס שניתן להבחין בהם: כמו בג'ינג'יביטיס, החניכיים עשויות להיות נפוחות ואדומות. אך מכיוון שכאן כבר נהרסה עצם, השיניים עלולות לזוז מעט וליצור רווחים חדשים. בפרודונטיטיס מתקדמת השיניים עלולות להתנדנד וייתכן ריח רע מהפה עקב הצטברות חיידקים.

ישנן מספר סיבות לכך שיש לכם פרודונטיטיס.

רובד החיידקים (פלאק) הוא הגורם העיקרי. ייתכן שהיגיינת הפה הביתית לא הייתה מספקת לאורך זמן, או שנדבקתם בסוגי חיידקים אגרסיביים במיוחד.

בנוסף, ישנם גורמי סיכון כמו עישון, תזונה לא בריאה, סוכרת לא מטופלת או סטרס. לבסוף, גם לגנטיקה יש תפקיד - האופן שבו המערכת החיסונית מגיבה לחיידקים שונה מאדם לאדם בשל הבדלים גנטיים.

בשיחה ראשונה הרופא בודק אם אתם חשופים לגורמי סיכון (היגיינה, עישון, תזונה, סוכרת או סטרס).

לאחר מכן יבוצע בדיקה קצרה (סקר) של מספר דקות בעזרת מדד חניכיים (פרודונטומטר) למדידת עומק הכיסים בנקודות נבחרות.

בירורים נוספים יתבצעו רק אם נמצאו סימנים להרס האחיזה. אלו יכללו סטטוס פריודונטלי מלא וצילומי רנטגן.

אתם יכולים להפוך ל'בריאים' שוב, אך מצב החניכיים לא יחזור בדיוק למצבו המקורי.

הטיפול יכול לעצור את הדלקת ולהעלים אותה. מצב זה מוגדר כבריא כי סימני הדלקת נעלמו והרס האחיזה נעצר. עם זאת, העצם שכבר אבדה לרוב לא חוזרת.

כדי לשמור על ההצלחה לאורך שנים, חיוני לבצע היגיינה ביתית אופטימלית ולהגיע לביקורי תחזוקה קבועים אצל השיננית כדי למנוע דלקות חוזרות.

לפי מחקרים, פרודונטיטיס מעלה משמעותית את הסיכון לסיבוכים בשתלים. דלקת חיידקית סביב שתל נקראת פרי-אימפלנטיטיס והיא עלולה להוביל לאובדן השתל. הטיפול בה קשה יותר מטיפול בפרודונטיטיס.

מחקרים מראים שאחרי טיפול חניכיים מוצלח, הסיכון לסיבוכים בשתלים יורד משמעותית.

לכן, אם יש לכם פרודונטיטיס, חובה לסיים את טיפול החניכיים לפני ביצוע השתלים ולהקפיד על ביקורי תחזוקה קבועים אצל השיננית לאחר מכן.

הצלחה ארוכת טווח תלויה בהיגיינה ביתית יומיומית ובתחזוקה מקצועית קבועה.

המרווח בין ביקורי השיננית הוא לרוב 3, 4 או 6 חודשים. התדירות נקבעת לפי איכות ההיגיינה שלכם, מידת הדלקת ונוכחות כיסי חניכיים שאריתיים.

לאחר עקירה, הרקמות מחלימות תוך מספר שבועות או חודשים. הרווח נשאר לרוב ללא שינוי בהתחלה.

אך לאחר חודשים, שיניים מהלסת הנגדית עלולות 'לצמוח' לתוך הרווח (אלונגציה), או ששיניים סמוכות עלולות לנטות לתוך הרווח.

כדי לשקם את יכולת הלעיסה, מומלץ להשלים את השיניים החסרות באמצעות שתלים, גשרים או תותבות, בהתאם לצרכים וליכולת הכלכלית.